הנרי שוורצבאום נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

החלטה

1.התובע הגיש תביעה לבית הדין ובה יצא כנגד החלטת הנתבע אשר קבעה כי התובע אינו זכאי לקבל החזר של דמי ביטוח לשנת 2003 בשל הוצאות משפט שהוכרו לניכוי מהכנסתו.

התובע הפנה בתביעתו למכתב מר אלקיים מיום ה- 10.6.07 אשר דחה את בקשת החברה המעסיקה של התובע באותה עת להחזר דמי הביטוח.

2.הנתבע טען בכתב ההגנה כי יש לדחות את התביעה על הסף, כי התובע כעובד שכיר אינו יכול לתבוע החזר והפחתת דמי ביטוח שנוכו ממשכורתו .

לגופו של ענין, טען הנתבע כי התובע לא זכאי להחזר דמי הביטוח, שכן הוצאותיו למימוש תשלום השכר אינן רלבנטיות לשיעור גובה דמי הביטוח שנוכו משכרו.

3.מספר ימים לפני דיון ההוכחות הוגשה בקשה על ידי הנתבע לדחיית התביעה על הסף בהעדר יריבות.

התובע הגיש תגובתו לבקשה, הצדדים טענו בעל פה בקצרה במועד הדיון ולהלן ניתנת החלטתנו לבקשה זו.

4.הנתבע טען בבקשה כי בהתאם להוראות ס' 342(ב) לחוק הביטוח הלאומי, המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח עבור העובד וככל שהמעביד ניכה דמי ביטוח גבוהים יותר מהנדרש על התובע לפנות למעביד והמעביד הוא היחיד הרשאי להגיש תביעתו להחזר דמי הביטוח ששולמו בעודף.

בהתאם, טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה על הסף בהעדר יריבות.

התובע טען מנגד כי העלאת טענה של העדר יריבות בין התובע למוסד לביטוח לאומי אינה במקומה, אינה ראויה וכי יש לבחון תביעתו לגופו של ענין.

הנתבע טען כי יש לאבחן את פסקי הדין בענין העדר יריבות שאליהם הפנה הנתבע, שכן הם אינם עוסקים במקרה בו עובד או מעביד טוענים לגבייה ביתר של דמי ביטוח אלא עוסקים בעצם חובת תשלום דמי הביטוח.

התובע טען כי אמנם מעסיקתו ניכתה והעבירה את כספי דמי הביטוח מהסכום שהיה זכאי לקבל עבור אופציות במניות למוסד לביטוח לאומי אולם המעסיקה אף הפנתה אל הנתבע בקשה להפחית מדמי הביטוח את ההוצאות שהוציא התובע לקבלת תמורת האופציות ועל כן אין הנתבע יכול לטעון להעדר יריבות.

5.דחייה על הסף של תביעה הינו סעד מרחיק לכת ואין בית הדין נוטה לדחות על הסף תביעות אלא אם כן באופן מובהק, ברור כי התביעה לא היתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה.

עניינו של התובע היא מקרה חריג של קבלת תמורה כספית תחת ההגדרה "שכר" בשל היותה תמורה עבור אופציות למניות ומשולמת ע"י מעסיק לעובד. מהכנסה זו מנכה המעביד את המיסים לרשויות המס השונות לרבות המוסד לביטוח לאומי.

אכן ס' 342 עוסק במערכת היחסים שבין המוסד לבין המעסיק באשר לניכוי דמי ביטוח משכרו של עובד, אך אין הוא מסדיר את שאלת היריבות בפלוגתא העומדת בפנינו.

6.זכאותו של התובע לקבלת שווי האופציות במניות במסגרת תשלום שכרו על ידי הנתבעת נקבעה בפסק דין לאחר שהתובע הגיש תביעה כנגד הנתבע.

על כן מעסיקתו של התובע שילמה לתובע תמורת האופציות כשכר וניכתה את דמי הביטוח כקבוע בחוק.

התובע מאידך, לאחר שבוצע תשלום דמי הביטוח ומס הכנסה, הגיש דו"ח לרשויות המס וביקש להכיר בהוצאות המשפטיות שהיו לו לשם קבלת הכנסה זו.

מס הכנסה הכיר בהוצאות אלה ואיפשר ניכויים לצורכי מס, כך שבפועל בדוח מס ההכנסה של התובע, שהגיש התובע באופן אישי ולא באמצעות מעסיקו, נקבע, כי הכנסתו עמדה על סך שווי האופציות פחות ההוצאות המשפטיות.

משפעל התובע ישירות אל מול רשויות המס להפחתת תשלום מס ההכנסה וזאת בדיעבד מספר שנים לאחר מועד קבלת שווי האופציות ותשלום דמי הביטוח, הרי שהדרך היחידה שבה יכול לפעול התובע בדרישה לקבלת החזר דמי ביטוח ששולמו ביתר על ידי המעסיקה היא בהגשת תביעה כנגד המוסד בעצמו ולא באמצעות מעסיקתו.